<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן צ"ט</h1>
<h2>דף ט:</h2>
ויסמך גאלה לתפלה ואינו נזוק כל אותו היום, כדגרסינן בפרק קמא דברכות העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלם: כל הסומך גאלה לתפלה אינו נזוק באותו היום. אמר רבי זירא: אנא סמכי ואיתזקי. אמרו ליה: במאי איתזקת, לאמטויי אסא לבי מלכא, התם נמי אגרא בעי לך (למיתב), דאמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לקראת מלכי ישראל לראות; ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי האמות, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אמות העולם.
<h2>דף יב.</h2>
ותקנו לומר 'אמת ויציב' שחרית, על החסד שעושה הקדוש ברוך הוא בכל בקר שפוקדנו עם נשמתנו שהפקדנו בידו כשהיינו ישנים; ו'אמת ואמונה' ערבית, על שאנו מפקידים בידו נשמתנו בכל לילה ומאמינים בו שישיבנה אלינו. והינו דגרסינן בסוף פרקא קמא דברכות אמר רבא בר חנינא סבא משמיה דרב: כל מי שלא אמר 'אמת ויציב' שחרית ו'אמת ואמונה' ערבית, לא יצא ידי חובתו, שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (תהלים צב, ג). וסדרו לומר באמת ויציב שש פעמים אמת, לפי שבהם מודים, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בששת ימי בראשית וברא אותו על מדת האמת. וכך הוא רמוז בששה מקומות במעשה בראשית, אמת בסופי תבות. ואלו הן: א. 'ברא אלהים את-השמים' (בראשית א, א). ב. 'וירא אלהים את-האור' (שם שם, ד) ג. 'ויברא אלהים את-האדם' (שם שם, כז). ד. 'ויברא אלהים את-התנינים' (שם שם, כא). ה. 'וירא אלהים את-כל אשר עשה' (שם שם, לא). ו. 'ברא אלהים לעשות' (שם ב, ג).
<h2>דף יג.</h2>
צריך לזהר שלא ידבר בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' ועל כן נהגו לחתום ב'אמת', דאמרינן פרק מי שהיה קורא, רבי יהודה אומר: בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק. ואמרינן עלה בגמרא (יד, א), אמר רבי חלבו אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יהודה, דכתיב: וה' אלהים אמת (ירמיה י, י). חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: חוזר ואומר אמת. רבא אמר: אינו חוזר ואומר אמת. והלכתא כרבא. ההוא דשמעיה רבא דקאמר: אמת, אמת, תרי זמני. אמר: כל אמת אמת תפשיה להאי. אמר רב יוסף: כמה מעליא הך שמעתא, דכי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר: אמרי במערבא: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת.
<h2>דף טז:</h2>
וכשקורא אדם קריאת שמע כהלכתה ובעונתה וסומך לה תפלתו כסדרה וכתקונה עובד עבודה שלמה, כדגרסינן פרק היה קורא אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי (תהלים סג, ה), 'כן אברכך בחיי', זו קריאת שמע; 'בשמך אשא כפי', זו תפלה. ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר: כמו חלב ודשן תשבע נפשי (שם שם, ו). ולא עוד, אלא שנוחל שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, שנאמר: ושפתי רננות יהלל פי (שם).
